יש דרכים רבות לחזק את האמונה והביטחון בבורא-עולם בזמנים קשים אך באותה מידה יש דרכים רבות לא פחות לאבד את המידות הטובות המבדילות אדם מבהמה ולהפוך בן רגע למי שנדמה שכל רגע בחייו הוא סוג של מבחן הישרדות או תחרות ניווטים בשטח קשה ולא מוכר- והבחירות השרירותיות הנעשות כמעט מדי יום ביומו על ידי אנשים שונים- משפיעים על המציאות ולעיתים אף מעצבים אותה. או מעציבים אותה.

בזמנים בהם המציאות משתנה- והמוכר והטוב ממיר עצמו בסביבה חדשה הדורשת הסתגלות וסבלנות- האדם מוצא עצמו מהרהר במצב הכללי שבעיני רבים מדי נראה לא טוב למדי- ומנסה להבין מה התפקיד שלו במציאות המורכבת סביבו, מה מי שאחראי על כל מה שמתרחש בה- רוצה ממנו, ואיך יצליח בכך בלי למעוד.

והיה מחניך קדוש | צילום: אריאל שרפר

אך גם כאשר התנאים שונים, והדעות שונות ומשונות- צריך לדעת בכל מצב נתון שהאדם חייב לשמור על כללים נאותים הנדרשים ממנו תמיד ולזכור שגם כשהמציאות אינה מתאימה לו, אסור לו לשבור את הכלים והכללים- ועליו לכבד את הדעות של אחרים החושבים אחרת ממנו, ולא להיגרר למחוזות שאינם הולמים וגם בדרך כלל לא נעימים- ובמיוחד כשהדבר נעשה רק כדי לייצר היום את הכותרת של מחר.

בכל דרכיך דעהו | צילום: אריאל שרפר

ולא משנה אם מדובר בימין שאינו מבין את השמאל, בחרדי שכועס על הדתי-לאומי, בחילוני שמעוצבן על שניהם, ובכאלה שלא אכפת להם מי כועס על מי- העיקר שיש עם מי לריב, את מי להרגיז, ואיך להוציא מכולם את היצר-הרע שרק מחכה להזדמנות להרבות בשמחה לאיד. ולא בגלל שנכנס אדר.

ומתי ניתן לבחון את המציאות מזווית אחרת?

כאשר ניתנת לאדם האפשרות לשנות כיוון ואווירה לפרק זמן קצר- ובעיקר כשזה לא תלוי בו ולא תמיד נוח או נעים כשהקור מכה והחיים הפשוטים והמוכרים משתנים.

ובלכתך בדרך | צילום: אריאל שרפר

השבוע כשניצלתי את ההפוגות באימון-מילואים כדי ללמוד "חוק לישראל" גיליתי כמו בפעם הראשונה בבחינת "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים כאילו היום ניתנו" את הגמרא במסכת ברכות: "הרוצה ליהנות יהנה כאלישע ושאינו רוצה ליהנות אל יהנה כשמואל הרמתי שנאמר (שמואל א, ז, יז) ותשובתו הרמתה כי שם ביתו וא"ר יוחנן שכל מקום שהלך שם ביתו עמו- ועל פי פירוש רש"י שמואל הנביא היה לוקח את כל חפציו עמו לכל מקום- כדי לא ליהנות משל אחרים. ובאיזה אופן ניתן ללמוד מכאן שבמקרה של אותו מנהיג קדוש- בכל מקום שהיה ניתן לומר ש-"הרגיש בבית" גם כשהיה רחוק מאד משם- והחליט שלא ליהנות משום דבר של אחרים אלא להכביד על עצמו ולהיסחב בכל ישראל עם "קיטבג" גדול על הגב. ויש פה משל נפלא: המנהיג שאינו רוצה לקבל דבר מאחרים- אלא רק לתת להם ולשפוט אותם(במובן של עזרה, לא במובן ביקורתי) הוא זה שמצליח להביא את התוכן הפנימי של ביתו, את האדם המיוחד שהוא, לכל מקום ואתר בארץ ישראל ולהצליח אפילו להכניע את מלך עמלק.

נהורא מעליא | צילום: אריאל שרפר

כשהקיטוב הפנימי מתגבר, הביטחון האישי מתערער, והאמונה עומדת למבחן יום-יומי לעיתים כל מה שצריך הוא לשנות כיוון ואווירה- לצאת לדרך חדשה, ולזכור לקחת לכל מקום את המקום ברוך הוא ואז כל עקוב נהיה למישור- כפי שכבר נדרש ואף נכתב כאן בעבר: ה' בדד ינחנו- (ר"ת בד"ד: בכל דרכיך דעהו)- והוא- יישר אורחותיך.